פסק-דין בתיק תא"מ 12116-08-11

1. בפני תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובע בתאונת דרכים שאירעה ביום 16.3.07 ברח' ואדי ג'וז בירושלים.

2. התובע הוא הבעלים של רכב מסוג BMW מ.ר 53-889-16.

3. הנתבע בעת התאונה היה הבעלים של  רכב מסוג DAEWOO מ.ר 15-432-15 .

4. התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת שמאית לפיה הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה הינם בגובה של  41,998 ש"ח נכון למועד התאונה. בנוסף דורש התובע את שכר טרחת השמאי והוצאותיו.

תיאור התאונה:

5. אין מחלוקת כי התובע החנה את הב.מ.ו.  סמוך למאפיה שבבעלותו, ואחד מעובדיו נכנס אל החנות והודיע לו כי רכב פגע במכוניתו, והנהג הפוגע השאיר את הדייהו במקום ונמלט ממנה.

6. התובע יצא אל רכבו ומצאו מחובר אל רכב אחר בפגוש וגילה כי הוא ניזוק בשני מוקדים, כמפורט בחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה.

7. אין חולק כי התובע התקשר אל הנתבע והודיע לו כי רכבו היה מעורב בתאונה, אך קיימת מחלוקת כיצד איתר התובע את הבעלים של הרכב.

8. בסמוך לאחר מכן התקשר אל הנתבע שוטר ממקום התאונה והודיע לו כי מכוניתו נמצאת במרכז הכביש כשהיא חוסמת את התנועה ועליו להזמין גרר.

9. הנתבע הגיע אל מקום התאונה בחלוף כשעתיים ממועד התאונה.

טענות הצדדים:

10. התובע טוען כי אין באפשרותו לדעת מהן הנסיבות שהובילו לתאונה, אולם בשל תוצאותיה המעידות כמסקנה אפשרית יחידה שנהג הרכב נהג ברשלנות או בפזיזות חל הכלל של הדבר מדבר בעד עצמו ונטל ההוכחה רובץ על שכמו של הנתבע כי לא הייתה כל התרשלות מצדו ו/או מצד הנהג מטעמו. עוד טוען התובע כי הנתבע אחראי כלפיו בגין כל הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה וזאת לאור העובדה כי הוא היה הבעלים של הרכב הפוגע בזמנים הרלוונטיים.

11. הנתבע טוען כי בזמנים הרלוונטיים הוא לא נהג ברכב, שכן הרכב נגנב ממנו זמן קצר טרם התאונה לה טוען התובע. הנתבע טוען כי החנה את הרכב ליד ביתו ולא ידע שהרכב נגנב ממנו, עד שהתובע התקשר אליו והודיע שהדייהו היתה מעורבת בתאונה.

 הנתבע טוען גם לנזק ראייתי ולשיהוי - התביעה הוגשה בשיהוי גדול כחמש שנים לאחר התאונה דבר ששלל את יכולתו של הנתבע להביא חוות דעת נגדית לחוות הדעת אותה הביא התובע. השיהוי בהגשת התביעה מהווה חוסר ניקיון כפיים מצד התובע שמונע מהנתבע את האפשרות להתגונן כראוי מול הטענות שהועלו כנגדו. עוד טוען הנתבע כי פעמים אחדות דיבר עם התובע לאחר התאונה וזה חזר והדגיש כי אין לו כל כוונה לתבוע את הנתבע וכי ניתן יהיה לבחון את צילומי המצלמות הפרטיות שהתובע התקין סביב  המאפייה שכן הן תיעדו את התאונה.

דיון והכרעה:

12. השאלה הראשונה העומדת להכרעתי הינה מי היה הנהג הפוגע והאם יש בשאלה זו כדי להפוך את נטל הראיה.

13. בסיכומיו מעלה התובע את טענת "חזקת הבעלות":  משזהותו של הנהג ברכב הפגוע אינה ידועה לניזוק, בעל הרכב הוא שחב באחריות מכוח חזקת הבעלות הקבועה בסעיף 27ב(א) ל פקודת התעבורה (נוסח חדש). לפי סעיף זה, הבעלים הרשום של הרכב הוא זה אשר ביצע את העבירה אלא אם כן הוכיח בעליו היפוכו של דבר.

"נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה או כאילו העמידו או החנה אותו במקום שהעמדתו או חנייתו אסורה על פי חיקוק, לפי הענין, זולת אם הוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו כאמור או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב (להלן - המחזיק), או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו".

גם תקנה 162(ב)  ל תקנות התעבורה התשכ"א -1961 מדגישה את אחריותו של בעל הרכב: